אחרי שנתיים של עשייה, הכיוון שנבחר והמציאות שנבנתה בסמי עופר מזוהים באופן חד עם הנהגתו של צביקה ברבי, ומאז כניסתו לתפקיד יו״ר דירקטוריון האצטדיון אפריל 2024, עבר סמי עופר שינוי עומק:
פחות דיבורים, יותר הנהגה, ומעבר למודל שמייצר פעילות, הכנסות קבועות ורווחיות לאורך כל השנה. ובשנה שבה מדברים הרבה על חזון ופחות על ביצוע, מדובר באחת מדמויות ההובלה הבולטות של 2025 בתחום הניהול והעשייה הציבורית.
יש מי שמדבר על פוטנציאל ויש מי שמוציא אותו לפועל.
במשך שנים דובר על אצטדיון סמי עופר כעל מתקן מרשים עם תשתיות מצוינות, אך כזה שאינו מממש את עצמו באמת. פעילות מצומצמת, שימושים אזרחיים מעטים והיעדר תפיסה כוללת יצרו תחושה ציבורית של פער בין הגודל לבין התוצאה.
בשנתיים האחרונות חל שינוי מהותי. לא שינוי של סיסמאות, אלא שינוי של הנהגה ועשייה.
מאז כניסתו של צביקה ברבי לתפקיד, סמי עופר עבר תהליך עומק שאינו מחפש כותרות, אולפנים או לייקים, אלא תוצאות בשטח.
ממגרש כדורגל למתחם עירוני פעיל
במהלך תקופתו של ברבי הושכרו שטחי המסחר במתחם לחברת אספן גרופ, נכנסו גופים עסקיים משמעותיים, נפתח מוזיאון מכבי חיפה, הוקמה מרפאת Medix והוצבה ניידת MRI. צעדים אלו הפכו את האצטדיון לנכס אזרחי פעיל ולמקור הכנסות שאינו תלוי רק במשחקי הכדורגל.
לצד זאת מתקיימים במקום הופעות, כנסים, תערוכות, שווקים עונתיים, סיורים מודרכים,
אירועי VIP ופעילויות קהילתיות. קייטנות קיץ, פעילויות לילדים ולנוער, ריקודי עם,
מרוצי אופניים ואירועים פתוחים חלקם ללא עלות, חיברו את סמי עופר לקהילה והפכו אותו למרחב נגיש ושגרתי.
סמי עופר של היום פועל כמרחב עירוני רב תחומי: מסחר, תרבות, בריאות, חינוך ופנאי לאורך כל השנה. התוצאה: אצטדיון שפועל, נושם, מייצר תנועה יומיומית והכנסות קבועות.
אחד ההישגים המשמעותיים ביותר בתקופה הזו כמעט ולא זכה לכותרות, אך השפעתו רחבה:
חידוש חתימת הסכם עם ההתאחדות לכדורגל, המאפשר לקבוצות נוספות מכל רחבי המדינה להתארח ולארח משחקים בסמי עופר.
עד אז, סכסוך מתמשך שעלה לכותרות ארציות בין יו"ר ההתאחדות לכדורגל, משה (שינו) זוארץ, לבין עיריית חיפה, מנע את השימוש באצטדיון על ידי קבוצות נוספות. עם כניסתו לתפקיד, ברבי סימן לעצמו מטרה ברורה:
זו אינה הנהגה של הצהרות, אלא של יחסי אנוש.
ברבי פועל כך לאורך כל דרכו גם במערכות קודמות שבהן שירת, פיקד והוביל, מתוך תפיסה שמערכות זזות דרך אנשים.
גישתו האנושית, הלבביות והיכולת לחבר בין גורמים גם במקומות שבהם אחרים ויתרו הן שמניעות את המערכת קדימה.
הדבר ניכר גם בעבודה הפנימית. הקשר עם מנכ״ל האצטדיון, ליאור פרי, מבוסס על אמון, חופש פעולה וליווי שקט. אך הנהגה זו אינה נעצרת בצמרת: מהמנקה ועד המנכ״ל, כל עובד זוכה לנוכחות, הקשבה ויחס אישי. כשיש אמון וכבוד, המערכת מתפקדת אחרת.
לא תקציב – ניהול
חשוב להדגיש: סמי עופר אינו נהנה מדמי ניהול מפנקים, אלא פועל מתקציב עירוני מוגבל.
ההישגים של השנתיים האחרונות נולדו מניהול נכון, סדרי עדיפויות ויכולת למצות את הקיים לא מעודף משאבים.
שיווק שמתחיל מהשטח: החיבור לקהילה בא לידי ביטוי גם באופן העברת המידע.
שיווק קהילתי, ממוקד ומדויק, הפך לכלי מרכזי. כפי שאומר ברבי:
“במציאות שבה תיירות חוץ מושפעת מכל אירוע ביטחוני, הבחירה להתחיל מהקהל המקומי אינה פשרה, אלא אסטרטגיה. והעברת מידע לציבור אינה עניין טכני, אלא מרכיב הכרחי בהצלחת כל מהלך."
בחיפה פועלת פלטפורמה קהילתית מרכזית אחת, שבנויה כולה על עבודה מהשטח, ונבנתה במהלך ארבע השנים האחרונות הוקמו דרכה קהילות ייעודיות מחיפה והסביבה, עם חשיפה למעל 25,000 תושבים פעילים. זהו מודל המבוסס על היכרות עמוקה עם הקהל, ולא על הצהרות כלליות של “פרסמנו ושיווקנו”. (לפרסום: 0549696176 / 0523411497)
לסיכום:
אפשר להמשיך לדבר על מה שלא היה בעבר, להתווכח על החמצות ולהיאחז בנרטיבים ישנים אבל מי שמסתכל היום על סמי עופר, רואה מקום שעובד, זז ומייצר תוצאות.
בלי רעש. בלי יחסי ציבור אגרסיביים. הנהגה שקטה, אמון באנשים ותוצאות שמוכיחות את עצמן.
ברבי עצמו מבהיר כי אין כאן סיפור של אדם אחד. לדבריו, שום מהלך לא היה מתממש ללא האנשים שעבדו לצידו, האמון ההדדי ושיתוף הפעולה היומיומי.
כי הנהגה אמיתית לא מחפשת קרדיט. היא בונה צוות ומביאה תוצאות.
המציאות שנוצרה בסמי עופר מציבה רף אחר לניהול נכס עירוני מרכזי, ומסמנת כיוון ברור להמשך.
כשהשינוי נבנה לאורך זמן ונמדד במעשים, התוצאה כבר מדברת בעד עצמה.
אישור הקמת שלוחת מכון וינגייט באצטדיון מצטרף לשורה של מהלכים שכבר יצאו לדרך וממשיכים לעצב את עתידו של המתחם.
על פי הגורמים המעורבים, ברבי רואה במהלך זה חלק מתהליך מתמשך – ולא נקודת סיום – עם צעדים נוספים שעתידים להיחשף בהמשך.
לכתבה בנושא: חיפה מתהדרת בשלוחה של מכון וינגייט שאושרה באצטדיון סמי עופר
